#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעה. 1 שכ&quot;מ שאמר מנה לפלוני בידי או תנו מנה לפלוני, ואמרו יתומים פרענו או שאמר לנו אבא פרעתי, האם נאמנים ומדוע?	אמרו יתומים פרענו: אם אמר השכ&quot;מ תנו מנה לפלוני - כיון דפסק למילתא איכא למימר שפרעו, אבל לא אמר תנו ולא פסק למילתא אין נאמנים דאיכא למימר שלא פרעו (כדעת הרמב&quot;ם שהאיפכא מסתברא בגמ' קאי לדינא, אבל דעת הראב&quot;ד דלא קימא לדינא, אלא אם רבה דיבר ביתומים איפכא מסתברא, אבל גם זה אינו, ורבה אמר שהוא אמר פרעתי אדלקמן).</p><p dir='rtl'>אמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי: מנה לפלוני בידי - נאמן, שיתכן שנזכר, תנו מנה לפלוני - אינו נאמן, שלא היה אומר תנו אלא אם ברור לו שלא נתן.	בבא בתרא קעה.		י'
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעה. 2 בעי רבא שכ&quot;מ שהודה צ&quot;ל אתם עדי וכתבו או לא, מה צדדי הספק ומה נפשט?	"הסתפק האם אדם משטה בשעת מיתה או לא, ופשט דאין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכ""מ ככתובים וכמסורים דמו."	בבא בתרא קעה.		י'
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קעה: 1 מלוה על פה ובשטר האם גובה מן היורשים ומן הלקוחות ומדוע, וכיצד הלכה (שיעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא)?	"מלוה על פה - רב ושמואל סברו שיעבודא לאו דאורייתא, לכן אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקחות. ר&quot;י ור&quot;ל סברו שיעבודא דאורייתא ולכן גובה מן היורשים (לפנינו איתא אף מהלקחות וי&quot;ג ולא מן הלקוחות כעולא) וכן סבר עולא שיעבודא דאורייתא, ובכל זאת אינו גובה מהלקוחות משום פסידא דלקוחות {ובמלוה בשטר הם הפסידו לעצמם}.<p dir=""rtl"">אמר רב פפא הלכתא מלוה ע&quot;פ גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. (הכי מבואר טעם אליבא דתרוויהו ולא מוכרע אם שיעבודא דאורייתא או לא, וע' בראשונים מה ס&quot;ל להוציא להלכה.)</p><p dir=""rtl"">מלוה בשטר - גובה מן הלקוחות ומהיורשים, לר&quot;י ור&quot;ל ניחא, רבה סבר כרב ושמאול וביאר הטעם שאמרו מלוה בשטר גובה ממשועבדים כדי שלא תנעול דלת בפני לווים {ובמלוה ע&quot;פ לא תקנו, דלית ליה קול}.</p>"	בבא בתרא קעה:		י'
